ישנה טבלת שעות שינה המומלצת ע"פ משרד הבריאות. עלינו לזכור כי הטבלה מחושבת ע"פ שעות שינה בקרב ילדים, והנתונים משתנים מילד לילד בהתאם לצרכיו האישיים. חשוב וקריטי לשים לב כיצד ילדכם מתפקד בזמן עירות.

תהליך ייעוץ השינה מתאים לכל משפחה שחווה קשיים בשגרת השינה, ואף להורים המעוניינים לקבל כלים פרקטיים לצורך שיפור הרגלי השינה של ילדיהם.

החל מגיל 5 חודשים ניתן להתחיל בתהליך. הסיבה לכך היא שעד הגיל הזה הורמון המלטונין (הורמון השינה שלנו) אינו מספיק על מנת לייצר הירדמות עצמאית. לכן, עד גיל זה קיימת חשיבות אדירה בלהיות שם עבור הילדים בעזרה להירדמות

מה שחשוב לנו לראות הוא שישנו תהליך של התקדמות ולמידה. גם אם נצטרך עוד זמן, כל עוד התהליך מתקדם אני איתכם.

אין דבר כזה. כבר במהלך הימים הראשונים נוכל להבין אם יש משהו שלא הולך. ואז במידת הצורך אנו נעשה שינויים. נדבר, נבדוק, נבין איפה הקושי ונתקדם בהתאם. אנו מעולם לא נמתין במשך חודשיים לשינוי.

אחד העקרונות שמנחים אותי הוא לאפשר להורים את העצמאות המלאה במהלך התהליך. כאשר הורים פונים אלי, הקושי שהם חווים הוא בעיקר בהתמודדות מול הילד. ילדים מגיבים לאדם זר באופן אחר ולכן גם אם אגיע רוב הסיכויים שלא אראה את הקשיים כפי שהם מתוארים על ידכם. בנוסף, מי שהולך לחוות את השינויים עם הילד/ה הוא אתם, ולכן אין סיבה לחשוף אותו לאדם זר. חלק מהותי מהתהליך הוא יצירת ביטחון בהטעמת כלים והתנהגות בריאה יותר.

במידה והרגלי השינה של ילדכם היו טובים, ורק כתוצאה מסיטואציה של חולי / צמיחת שיניים נוצרה רגרסיה, לא הייתי ממהרת להתחיל בתהליך. מטרת התהליך היא הקניית הרגלי שינה טובים, ולכן ילד שעובר מצב טבעי לחלוטין אשר מייצר את הרגרסיה לא זקוק לתהליך.

לשים לב ולראות כיצד הילד/ה מתנהגים לאחר מכן, והאם אכן יש צורך.

באופן טבעי לא נרצה להעמיס שינויים רבים במקביל על הילד/ה. במידה ומתוכננת הסתגלות בגן, כניסה למסגרת חדשה או כל שינוי משמעותי כזה או אחר, אמליץ להתחיל כשבועיים לפני/אחרי.

כמובן שהזמן נקבע באופן אישי ולא כל ילד/ה הם זהים, ולכן נתאים זאת באופן אישי לבני המשפחה.

ילדים לומדים באופן מהיר כיצד הם נרדמים עם כל אדם שנמצא בסביבה שלהם. בדיוק כמו שילד בגן לא נרדם באופן זהה לדרך שבה הוא נרדם בבית, כך גם כאן. סבתא, סבא, אבא, אמא ובני משפחה נוספים לא מרדימים באופן זהה, וכך גם המטפלת. הילדים שלנו יודעים ולומדים לעשות את ההפרדה הזו.

שיתוף הפעולה של המטפל/ת אינם הכרחיים לצורך הצלחה של תהליך.